איך נסייע לגוף ולנפש בהשראת הנשמה כשהעולם רועד? שלושה כלים פשוטים לחיבור פנימי בימים של חוסר ודאות \אלון ליפליס

בואו נדבר דוגרי: לפעמים נראה כאילו העולם בחוץ משתגע. החדשות, הלחץ, האווירה הכללית, אי-הוודאות – הכל מאוד רועש ומטלטל.

גם אני, כשאני קם בבוקר והולך לעבודה שלי בהייטק או עושה קניות בסופר, אני מרגיש את זה מהסביבה עמה אני בא במגע. הכבישים סואנים, האנשים מאוד לחוצים, דואגים וחסרי סבלנות ותקווה.

הרבה אנשים שואלים אותי: "אלון, איך אפשר לדבר על פיות וקסם כשהמציאות כל כך קשה?".

התשובה שלי היא דווקא הפוכה: דווקא עכשיו אנחנו הכי זקוקים לכך.

אחת הטעויות שבני אדם מפנימים היא המחשבה שהנשמה שלנו נפגעת מהמצב החיצוני או המקומי שלנו, אך לא כך הדבר. הגוף יכול לכאוב, הנפש (כל ממד הפסיכולוגיה שלנו) יכולה לנדוד בין יאוש, חרדה ואף דיכאון. אבל מה לגבי הנשמה? זו נשארת שלמה ומוארת תמיד.

הנשמה שלנו היא הניצוץ האלוהי שלא מתלכלך, שלא מזדהם ושלא נשבר בעולם הזה. המהות שלנו היא לא "לרפא" את הנשמה, אלא לאפשר לה לפעול ולהקרין לעולם את הברכות והקסם שהיא באה להגשים על פני האדמה.

הנה 3 כלים מעשיים שאני משתמש בהם כדי להתחבר לאיכויות הנשמתיות שלי,

גם כשהכל מסביב רועד וכאוטי:

1. חזרה לילד הפנימי וקרבה לנשמה של הטבע

זוכרים כשהיינו ילדים? היינו מסוגלים להכיר בכך שהעולם הינו גם מקום של פליאה, קסם ומיסתורין. אני זוכר את עצמי כילד בכרמיאל, יושב מתחת לעץ אורן עם דודה רוזה שגידלה אותי. לא עניין אותי מה קורה בחדשות או אילו בעיות צצו מסביב. התעסקתי בטבע שנגיש לי כילד. סקרנו אותי הגזע המחוספס של הברוש, הפרחים השונים בחצר, הריח של המחטים והשרף של האורן, הנמלים הקטנות שטיילו מסביב בחצר הבניין.

הכלי הראשון הוא לתקשר עם הטבע שזמין לנו, פיזית ממש. מצאו עץ, פרח קטן, פיסת אדמה או העיפו מבט לבחון את השמיים והכוכבים.

הילד הפנימי שלנו, זה שיודע להאמין בקסם ובמיסטיקה, נמצא שם והוא קרוב יותר במודעות לנשמה ששוכנת בנו.

הפרקטיקה: צרו קשר פשוט וישיר עם הטבע שמצאתם. הניחו יד על גזע של עץ או התמקדו בצמחייה או בשמיים לכמה רגעים. תנו לכוח הפנימי הקדום שבפנים לפעום. הטבע מאפס אותנו ומנגיש לנו מידע מבורך.

2. הסכמה לקבל עזרה (העבודה עם הפיות)

כאן אני נכנס למהות העבודה שלי, הפיות הטובות הן לא אגדה. הן ישויות אור וברכה שאני עובד איתן. התדר שלהן הוא תדר של שמחה, אהבה, השראה, קלילות וחמלה.

לפעמים בחיים האלה, אנו רגילים לסחוב הרבה דברים קשים לבד. להיות מאוד חזקים מול העולם החיצוני לנו. אבל בימים כאלה ואחרים, כשמערכות הגוף והנפש שלנו מותשות, קורסות ומוחלשות מהעומס, יש מקום לסיוע של ישויות ברכה.

הפרקטיקה: פשוט לפנות אל העולם ואל ישויות מסייעות. כל אדם מסוגל לפנות בתקשור לעולם. זה נכס שזמין לכולנו. לפני השינה או ברגע של קושי פשוט אמרו בלב או בקול: "אני מסכים/ה לקבל עזרה ותמיכה", "אני מזמין/ה אנרגיה של רכות ואור לחיים שלי". כשמורידים את ההתנגדות ומסכימים לקבל מהעולם מתנות ראויות, העזרה והתמיכה מגיעות. לפעמים זה ירגיש כמו תחושת הקלה, ולעיתים כרעיון חדש שעולה לראש או חווית מודעות חדשה. אפשרור לעצמכם לחוות משהו חדש וייחודי בחיים האלה.

3. בניית מקדש קטן של שפיות

אנחנו לא שולטים במה שקורה במדינה, בעולם, בעיר או אפילו בסביבת המשפחה או העבודה שלנו. אבל אנחנו כן שולטים בממד הפנימי שלנו.

אחד הדברים שמחזקים אותי הוא יצירת טקסים קטנים ועצמאיים. לא צריך פולחן מורכב או אלילי. מספיק לייצר פינה אחת בבית או במרחב שבו אתם עובדים או נוכחים, שתהווה מקום של פעימת קודש.

הפרקטיקה:

פנו מדף קטן או פינה על השולחן או כל מרחב קסום שנגיש. הניחו שם נר, פרח, אבן יפה שמצאתם, ענף מיובש או תמונה שעושה לכם טוב בלב. בכל פעם שהמודעות שלנו נוחתת על הפינה המקודשת הזו, הגוף והנפש שלנו מקבלים איתות של ברכה, ביטחון, שפע והרמוניה. אין כאן חוקים גדולים, רק להשתמש בדברים הקטנים והיפים שזמינים עבורנו. הפעולה הקטנה הזו היא עוגן שמזכיר לנו שהנשמה נגישה לנו.

המסקנה:

האור מאיר את החושך

זה נשמע קלישאתי, אבל זו האמת היחידה והחיובית שאני מכיר. הדרך של "הפיות הטובות" היא לא בריחה מהמציאות שלנו או ממה שקורה מסביבנו, אלא להביא לחיינו איכויות חדשות, פשוטות, נגישות ומבורכות שיאפשרו לנו לחוות חיים השל הגשמה, נחת, שמחה ואהבה.