כשהענף נשבר: מה הטבע מלמד אותנו על צמיחה מתוך משבר?/אלון ליפליס

טראומה היא מילה גדולה, אבל לפעמים התחושה בגוף היא מאוד

ספציפית: משהו נשבר.

משהו שהיה שם קודם — ביטחון, אדם אהוב, בריאות, כסף או אמונה — איננו עוד.

האינסטינקט האנושי שלנו במצבים כאלה הוא לנסות "לתקן". אנחנו רוצים להחזיר את הגלגל לאחור, להדביק את השברים, לשחזר חוויה ולחזור להיות בדיוק מי שהיינו לפני שזה קר, בעיקר בדמיון ובמחשבות.

אבל הטבע, המורה הגדול שלנו, מראה לנו דרך אחרת שאינה עוסקת בתיקון העבר, אלא ביצירת הווה ובטיפוח חלימה ותקווה לעתיד.

השיעור של העץ הפצוע

בפעם הבאה שאתם יוצאים החוצה, הביטו בעצים הוותיקים. כמעט לכולם יש "צלקות": ענף שנשבר בסופה חזקה, גזע שנגדע או אף נשרף.

מה קורה לעץ לאחר הפגיעה?

העץ אינו עוצר. הוא אינו מבזבז את אנרגית החיים שלו במחשבות שווא. הוא אינו שוקע בחרטה, באשמה או בבושה, ואינו מקטר על מר גורלו. הוא אינו "מתאבל" עד שהוא קמל ומת. העץ עושה את מה שהוא יודע לעשות, להמשיך לחיות, לצמוח ולנוע קדימה לעבר האור.

העץ עושה שני דברים מופלאים:

הוא מגליד וסוגר את הפצע כדי למנוע החמרה והתדרדרות.

הוא מצמיח מחדש ומנתב את כוח החיים והצמיחה שלו, לעיתים גם לכיוונים חדשים.

במקום הענף שנכרת יצמחו לרוב כמה ענפים חדשים. העץ יודע להתחיל מחדש בענווה רבה. הוא אינו חוזר להיות בדיוק כפי שהיה, הענף החדש לרוב נראה אחרת לגמרי. כך הוא ממשיך להיות ייחודי ושונה. אף עץ אינו דומה לרעהו, ויחד עם זאת כולם עצים.

אנחנו לא נפרדים מהטבע

"הפיות הטובות" כגישה לרוחניות בסיסית היא דרך חיובית, פשוטה, מעשית וארצית. אנחנו לא נפרדים מהטבע, אלא חלק ממנו. יש בתוכנו המון שפע טבוע ויש לנו טבע משלנו או דברים שטבעיים לנו באמת. אותה חוכמה שמנחה את העץ להמשיך לצמוח קיימת גם בתוכנו, בכל תא בגוף.

כאשר אנחנו עוברים משבר או טראומה, התחושה היא לעיתים שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו, ולא תמיד ברור מה קרה ואיך הגענו למצב מסוים. אך האמת היא שהשורשים שלנו עדיין שם. יש לנו עבר ומקורות רבים. היכולת להצמיח "ענף חדש" לא נעלמה, היא רק מחכה להתגשם.

צמיחה מחדש לא אומרת להתעלם מהכאב או להעמיד פנים שלא קרה דבר. הצלקת תמיד תהיה שם, זיכרון על הגזע שלנו, עדות למה שעברנו. אך היא אינה חייבת להיות סוף הסיפור, ואף לא עיקרו. היא יכולה להיות נקודת ההתפצלות שממנה מתחיל פרק חדש של לבלוב ופריחה שלרוב לא היו מתאפשרים ללא אותו אירוע קשה ומכאיב.

המרחב שמאפשר גדילה וצמיחה מטראומה

כדי שעץ יוכל להשתקם מפגיעה, הוא זקוק לאדמה יציבה ולשורשים עמוקים, לאור ולמים. בני אדם זקוקים בדיוק לאותו הדבר.

כדאי לבנות בתוכנו מרחב בטוח, מלא חמלה, אור, בעל מקורות והכלה עצמית, מקום פנימי שבו אפשר לנוח, להירגע, להתמלא ולקדש תקווה ואהבה. הדרך של הפיות הטובות מלמדת אותנו לעבוד עם הנשמה שלנו ככלי עבור הגוף והנפש שלנו, וכך להתחיל להזרים את האנרגיה מחדש אל מרחבים של חיים והתחדשות.

תרגיל קטן לדרך

אם אתם חווים כעת כאב או אובדן, צאו החוצה אל הטבע או אפילו אל הגן הציבורי הסמוך. חפשו עצים או צמחים ותיקים. הביטו בהם, הניחו יד על הגזע, הרגישו את החספוס, ביחנו את כיווני הצמיחה, פגשו את הצלקות ואת סימני הפגיעה.

זכרו שגם העצים והצמחים עברו אינספור פגיעות, שריפות וסופות, ובכל זאת המשיכו לצמוח כאן. התבוננו בהתפתחות האיטית, המכילה ומעוררת ההשראה של העץ. אפשרו לעצמכם לקלוט עמוק פנימה את החוויה הזו, ואמצו באהבה את תבנית הצמיחה של הצמחים והעצים.

נשמו עמוק והגידו לעצמכם: "גם אני ממש כמו העץ השדה, יכול/ה לצמוח".